קשר רנט א קאר בע"מ נ' אברהם ואח'

פסק דין

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי רכב התובעת ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, ראיתי מקום לקבוע כי האחריות לתאונה חלה על הצדדים באופן שווה.

עיון בתמליל השיחה שצירף הנתבע 1 ניתן ללמוד כי המשאית היתה זו שסטתה לכיוון נתיב נסיעת רכב התובעת ולא להיפך. הנתבע 1 מודה בפיו כי אותת שמאלה :"ארז: נו, אותתי שמאלה..." בעוד שהשיחה מגלה כי נהג התובע עומדת אחר דעתו כי הוא לא גלש מנתיבו הגם נסיונותיו של הנתבע 1 להניאו מלומר אחרת. הנתבע 1 אף מודה בפיו ( אמרה שאיני יכול להתפרש אחרת חרף ניסיונו לטעון כך בדיון ) בנוגע לסוגיית הסטייה כך :" ארז: אבל לא,בסדר, אבל ציפצפתי לך.. למה ציפצפתי לך?", היינו הוא אינו מכחיש את נושא הסטייה רק טוען כי צפצף לנהג התובעת על מנת שזה לא יתנגש בו תוך כדי כך.

יותר ויותר מעיון בתמליל השיחה ומזיקוק עדויות הצדדים שלפניי ניתן ללמוד כי הנתבע 1 ביקש לסטות לנתיב נהג התובעת ולשם כך אותת ואף צפר לנהג התובעת אותו ראה במראה השמאלית, אלא שזה לגרסתו ואף מהעדויות בתיק לא שהה לצפירה או למעשה נמנע מלהתייחס לה וביכר במקום זאת להמשיך עם רכבו קדימה, שמא יוכל רכב זה לעבור, ואולם מפאת העבודות בכביש שבנתיבו (נתון שעלה בעדותו בעמ' 2 שורות 15-16 לפרוטוקול הדיון מהיום), וצמצום נתיב נסיעתו עקב כך הוא ביכר להמשיך ישר ולעקוף את המשאית טרם שזו תסיים את סטייתה לנתיבו, תוך כדי ניצול זריזות רכבו לעומת המשאית.

במצב דברים שכזה אילו המשאית לא היתה סוטה למסלול נסיעת רכב התובעת ואילו נהג התובעת היה בולם את רכבו טרם שביכר להמשיך קדימה, התאונה היתה נמנעת.

באשר לנזק ברכב התובעת, זה מלמד את שתיארתי לעיל. מחד סטיית המשאית אל עבר נתיב הרכב הפרטי. מאידך נסיעת הרכב הפרטי קדימה, תוך כדי צבירת שפשופים בגב המראה הימנית ומכת מעיכה בדופן הקדמית מימין, תחת לעצור ולאפשר למשאית לעבור.

אמרת אגב: באשר למשקל הראייתי של תמליל השיחה שבין הנהגים, במהלך הדיון הודיעה ב"כ הנתבעים כי קלטת המל"ל נותרה בידיו של ב"כ הנתבע 1, עו"ד בינו, ששוחרר על ידי בית המשפט בפתח הדיון ועזב את אולם בית המשפט. עם זאת עסקינן בראייה אותה ביקש צד להגיש לתיק בית המשפט כדי שתתמוך בגרסתו. מאחר וראייה זו לא גובתה במסמך האותנטי הקשור בה, על פניו לא ניתן לעשות בה שימוש במסגרת האמורה. עם זאת מקום בו הראייה עליה מבקש צד לסמוך את עמדתו, מתגלה ככזו התומכת בגרסת הצד שכנגד, היינו על פניו הצד שמגישה טוען לאמתותה אך היא לרעתו, אין מניעה לדעתי לעשות בה שימוש ראייתי במקרה זה.

סוף דבר, אני מורה כי הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת מחצית מסך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 8,147 ₪, בצירוף הצמדה למדד מיום 2.12.10, שכ"ט עו"ד ע"ס 1,250 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העד מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ד, 24 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.